צוואה

הינה מסמך משפטי אישי בו מורה האדם מה ייעשה ברכושו, לאחר פטירתו. החופש לצוות, מתבסס על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, המכיר בזכות הקניין של האדם כזכות יסוד מוגנת. הדין מכיר בעובדה שחיי האדם הינם קצובים ולכן קם הצורך בהסדר חוקי זה.          חוק הירושה, תשכ"ה-1965, לחוק זה נוספו תקנות הירושה, תשנ"ח- 1998.

בעת עריכת הצוואה, החלטת המצווה הינה החלטתו האישית בלבד ואין לאפשר לכל גורם כלשהו התערבות ו/או השפעה על החלטתו ובפרט לנהנה.

חוק הירושה מכיר ב- 4 סוגים של צוואות - צוואה בכתב יד, צוואה בפני עדים, צוואה בפני רשות וצוואה בעל פה.

החוק אינו מגביל על מספר הצוואות שיכול אדם להשאיר אחריו.



ואולם, הצוואה המאוחרת ביותר והתקפה, היא הצוואה שתקוים ובכך למעשה היא מבטלת את כל הצוואות שקדמו לה, עדיין נתקלתי במקרים בבית משפט, שדווקא צוואה ראשונה ולא אחרונה היא זו שקוימה.

למה צריך צוואה אנשים רבים שואלים למה צריך צוואה? בעיקר בעלי בתים ודירות ואומרים לעצמם גם אם לא אערוך צוואה הכל יגיע ליורשים שלי לפי חוק הירושה.

בעלי ממון ונכסים חושבים שצוואה מגינה על ילדיהם היורשים, הם בעצם לא מבינים שהיא מגנה קודם כל עליהם, כמו צוואה הדדית, או הנחיות מיוחדות של המצווה, עם תנאים שונים כמו יורש אחר יורש ועוד, צוואה מגנה עליהם מחוק הירושה !!!

ירושה במקרים בהם המנוח לא השאיר אחריו צוואה, כי אז "חוק הירושה" בא להגדיר את סדר יורשיו של המנוח על פי דין. בהתאם

לקבוע בחוק כאמור, יורשים על פי דין הינם קרובי המוריש בעת מותו, היינו, מי שהיה במות המוריש בן זוגו, ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם. לעומת זאת, בהיעדר יורשים, עזבון המנוח מועבר לידי האפוטרופוס הכללי.

חוק הירושה הוא חד וקר ואדם מוצא עצמו לפתע בלי קורת גג לעצמו למרות שיש לו בית כי חצי מהבית אחרי מות אחד ההורים עובר לילדים ולבת הזוג.

ונלך יותר רחוק, אדם נפטר ולו אישה ושלושה ילדים, 2 ילדים בגירים ואחד קטין בן 15, והנה חצי מהבית עובר ליורשים החוקיים ואין

צוואה, נגיד שהילדים הבוגרים מסכימים לחתום על הסתלקות מירושה לטובת האם (ובנינו, ילדים לא עושים את זה כל כך מהר) מה יהיה עם הקטין, עד גיל 18 אסור לו לחתום על הסתלקות, ואז צריכים להוציא כספים על ייצוג משפטי לסדר ענינים שיכולנו לסדר אותם בצוואה פשוטה, שהייתה עולה פחות מכל הסיבוך שנוצר לאחר פטירה ללא צוואה.